להיות סבים היום / זיוית ברגמן*
*הכותבת הנה עו״ס קלינית בסניף ת.ל.מ ירושלים
הכל מתחיל ביום ההודעה "אמא, אבא, אני בהריון!”
ידעתם שזה יגיע, אולי מוקדם, אולי מאוחר יותר. ועדיין זו הפתעה- על פי רוב משמחת ביותר -ציפייה שהתגשמה. אותו זוג הורים שהשיאו את בנם או בתם ומחכים כל כך לנכדים. הסבאות נתפסת כערך מוסף על התפקיד ההורי- קשר של הנאה ללא העול שבטיפול הפיזי והאחריות הכבדה והטוטאלית. ככל הנראה תפקיד הסבים הינו יותר ספונטני וקל, שלא כמו תפקידם של ההורים אשר מצריך מודל לחיקוי.
אבל מה איתנו? שואלים חלקם. מה זה אומר עלינו? אני סבתא? הזדקנתי?אבל אני עדיין מרגישה כל כך צעירה.. הסבתא של היום נתפסת כצעירה בהרבה (גם אם לא תמיד כך הדבר) הולכת למכון הכושר, ליוגה ולפילאטיס, לתיאטרון ולקולנוע, מתלבשת בג’ינס וטי שירט- כמו בתה ונכדתה, אופנתי, עסוקה בקריירה של עצמה ומבלה בבתי קפה. בחלק מהמקרים הסבתא של היום מטפלת בהורים קשישים בעצמה- מה שאומר שמדובר ב3-4 דורות.
ומה זה בעצם אומר להיות נכדים או להיות סבא וסבתא? סוג של קשר עם אדם שאוהב ומכיר ומחובר אליך מלידתך ומלידת אחד מהוריך, אדם הנותן בטחון, שייכות, עושר רגשי, זהות משפחתית מחזקת , ומודל לקשר. זהו האדם שנוכל לפנות אליו במקרים של מצוקה, עוד אדם שנמצא שם בשבילנו.
סבאות פעם והיום
אז זהו, פעם היתה הסבתא שישבה בפינה עם מטפחת על הראש וסרגה. היא לא עבדה והתקשתה לתקשר עם נכדיה בשל העדר שפה. התקשורת התמקדה בחום פיזי ובשולחן האוכל- לבשל לנכדים את המאכלים האהובים עליהם, להאכיל אותם, שלא ידעו מחסור. לרבים לא היו כלל סבים וסבתות, אותם איבדו בשואה.
איך נראים קשרי סבים נכדים היום?
סגנון הקשר תלוי במספר גורמים: גיל הסבים והנכדים, אופיים והעדפותיהם, הקרבה הפיזית, שיעור הזמן הפנוי, ומערכת היחסים במשפחה המורחבת. כך, יש סבים אשר נמצאים בקשר הדוק עם הנכדים, מספר פגישות בשבוע, פינוקים וכיף. הם לוקחים את הילדים לבלות בסרט או בהצגה, הולכים איתן לבריכה ועוד. על פי רוב מדובר בסבים פנויים יחסית אשר מתגוררים בקירבה לילדים. הפערים בין הדורות קטנים יותר כיום והקשר נשען על תחומי עניין משותפים והקניית ידע ולא רק על אוכל וחום פיזי.
ישנו סגנון סבאות אחר- כזה אשר מחליף את תפקודי ההורים, כאשר ההורים עסוקים מאד או לא מתקשים בתפקוד ההורי, מה שהופך לעתים את הקשר לבעייתי. סבאות שונה לחלוטין היא
הסבאות מרחוק- היום, המצב בו הילדים והנכדים מתגוררים במדינה אחרת, בעיקר לצורך עבודתו של אחד מהם, אינה נדירה. קיימים אף מקרים, אכן נדירים יותר, בהם הסבים נוסעים לתקופה של חודשים ואפילו שנה לעבודה או טיול בחו”ל. וכך נוצר סגנון סבאות מרחוק, אשר מאפשר מפגשים מועטים, אם בכלל. רוב הקשר נשען על הטלפון והאינטרנט- שיחות שבועיות בסקייפ, העברת תמונות וקטעי וידאו באינטרנט ועוד. במקרים בהם שני הצדדים מתמודדים עם הטכנולוגיה, ניתן להמשיך לקיים קשר, אחר אמנם, אבל רציף.
מעגל החיים של הסבאות
כמו בהורות גם לסבאות מעגל חיים אופייני. מצד הסבא או הסבתא- ככל שהם צעירים יותר הם יכולים להיות פעילים יותר בקשר עם הנכדים. מצד שני, בהיותם צעירים הם לרוב גם עסוקים יותר. כאשר הנכדים צעירים יותר, הקשר מתאפיין בקשר פיזי וחושי יותר עם הסבים. הסבים מחבקים, מנשקים ומפנקים. כאשר הנכדים גדלים, בגיל 7-8 וחיי החברה מתחילים להיות חשובים עבורם, מתחילה לעתים התרחקות במערכת היחסים. אז, חשוב מאד להגדיר מחדש את היחסים. הסבא והסבתא מצדם צריכים להבין את השינוי הטבעי ולא להיפגע. בגיל ההתבגרות, עסוקים הנכדים במשימות ההתבגרות- חברים, בני זוג, בגרויות ועוד תחומים הממלאים את רוב זמנם ועניינם. מצד שני, דווקא קונפליקט ההתבגרות מאפשר לעתים התקרבות מחודשת את הסבים, כאשר הנכדים מחפשים את הקשר הקרוב נטול ההתניות ורוצים "לעקוף” את הקשר עם הבית. במצב זה חשוב שהסבים יהיו רגישים וישכילו "ללכת בין הטיפות”- מחד לא לפגוע בסמכות ההורית ומאידך להמשיך ולפתח את הקשר החם והאמון שנוצר. כאשר הסבים מזדקנים ומגיעים לגיל מתקדם, מערכת היחסים מתחילה להתהפך. הסבים מוגבלים לעתים וזקוקים לתמיכת הנכדים ואז הם אכן מתגייסים לסייע. ככל שהקשר סבא ילד היה טוב וקרוב יותר בילדותו של הנכד, כך יראה עצמו הנכד מחויב לסייע ולעזור לסב בהזדקנותו.
התמודדות עם פרידה ומוות- הסבא והסבתא מאפשרים לילד לראשונה בחייו להתמודד עם האתגר של פרידה ומוות. כך ייחשף לשכול אבל יבין גם שהחיים ממשיכים והמוות הוא חלק מהחיים.
הזדמנות למשהו טוב יותר
לאחר מערכת יחסים טעונה לעתים עם ילדיהם, מאפשרת הסבאות תיקון של היחסים- הזדמנות ליחסים מסוג אחר. יחסים אלה הם פחות טעונים רגשית, מבוססים על קשרי משפחה, קשר דם, עוד חוליה בשרשרת הדורות שמחזקת את תחושת השייכות, הזהות, דברים שנותנים בטחון, אהבה, המשכיות העשרה רגשית, סיפוק גאווה. הערך המוסף של הנאה מהקשר, ללא עול הטיפול הפיזי וההתמודדות עם האחריות להגדיר גבולות, לטפל פיזית ומשימות נוספות. הסבאות היא בעצם הנאה נטו (באים, נהנים והולכים הביתה לישון לילה שלם..). עם זאת, חשוב לציין כי ישנם מצבים חריגים ומורכבים שדורשים סוג אחר של התמודדות כמו גירושין, שכול, מערכת יחסים מורכבת בין ההורה לילד, הכלה או החתן.
פעמים רבות אנו מוצאים כי הסבאות היא הזדמנות לתיקון חוויות הוריות, לתיקון הקשר המורכב בעבר עם הילדים
עצם ההתגייסות של הסבים לעזור בטיפול בנכדים, משפרת את היחסים עם הילד ויוצרת חוויה של תיקון. עם זאת, חשוב לזכור כי תפקידם של הסבים אינו לשמש כשמרטפים בכל עת. לגיטימי לחלוטין להגיד לא כשזה לא מתאים, שהרי גם להם יש את סדר היום שלהם. לכן, חשוב לשים גבולות ולהגיד מה מתאים ומה לא. מצד הילד, חשוב לשים לב לתגובתם של הסבים , גם כאשר אינה מילולית ולדאוג כי העזרה הניתנת תהיה בהסכמה ומרצונם המלא של הסבים. יש לציין כי במקרים מסוימים יכול להיווצר מצב רגשי של קנאה של ההורה בילד (הנכד) כי ההורים חווים במשהו את ילדותם דרך ילדיהם וכך הם חווים חסכים ומשאלות שלא סופקו מילדותם שלהם. במקרים בהם הקנאה מקצינה ואינה נשלטת חשוב להגיע לטיפול נפשי על מנת להתמודד עם הקשיים שהביאו למצב זה.
מעורבות יתר של הסבים
עוד צד במערכת היחסים הוא הצבת גבולות ברורים ברמת המעורבות של הסבא והסבתא בגידול הילדים. ישנם מצבים ברורים בהם על הסבא והסבתא להציב גבולות, בדיוק כמו בתפקיד ההורי- סוגי של בטיחות הילד לדוגמא, קודמות לכל ועליהם לדאוג כי הילד לא יחצה את הכביש ללא השגחה, לא יכווה וכדומה. עם זאת, חשוב שהסבים יתאימו עצמם לסגנון ההורי של ילדיהם ביחס לנכדים, גם כאשר אינה הסכמה ייתכנו מצבים בהם, מתוך דאגה ואכפתיות, יכולים הסבים להצביע בפני ילדיהם על טעויות שהם עושים לדעתם בחינוך, בבריאות ועוד (קר מאד בחוץ, הילד חייב עוד סוודר..). באילו מקרים זה לגיטימי ומתי זהו מסלול להתנגשות בטוחה?
התשובה הנכונה הינה אישית ועליה להבחן בהתאם למערכת היחסים השוררת בין הסבים לילדיהם. ישנם ילדים אשר מבקשים את עצתם של הוריהם ושמחים להעזר בה. גם במקרים אלו חשוב להיות קשוב לסימנים של אי נוחות ולהתאים את רמת המעורבות. אולם, במקרים רבים קיימת מתיחות סביב רמת המעורבות של הסבים בגידול הילדים ובסוגיות נוספות. שאלות כמו שעת השינה של הילדים, חינוך סביב רכישת מתנות, נימוס, אכילה ועוד, עלולות להתפס כהתערבות יתר בחינוך ההורים.
נושא נוסף שיש למקד בו זהירות מירבית הוא קנאה והתחשבנויות בין הסבים משני הצדדים- על עזרה לילדים, על יחס מהנכדים, על מי נתן מה, כמה ומתי.. נכון, זה קורה במשפחות הכי טובות, אבל חשוב לשמור על כך במסגרת הסבים עצמם, את הילדים ובוודאי שלא את הנכדים. שהרי המטרה לגרום אושר לילדים ולנכדים אחת היא לשני הצדדים וחשוב לזכור שכל צד נותן את מה שהוא יכול בהתאם לנסיבות.
אז מה עושים?
לפני הכל-
שואלים את הילדים באופן ישיר ומקשיבים לתשובה המילולית והלא מילולית. ברוב המקרים נוכל לדעת בבירור מה חושבים ילדינו בנושא וחשוב שנהיה מודעים ונפעל בהתאם.
דבר חשוב נוסף הוא
לא להתערב בוויכוחים שבין הילדים לנכדים, בייחוד לא באלה של החתן / הכל, אשר לעתים רגישים יותר לתגובת החם או החמות.
בכל התנגשות
על הסבים לכבד את דרך החינוך והכללים של ההורים, גם אם אין עליה הסכמה . חשוב ליצור מסר לילד שאני כסב או סבתא איננו טובים יותר מהוריך אלא שיש ביננו יחסי אהבה מיוחדים אשר להם את הערך המוסף שלהם.
גם במערכת היחסים הישירה עם הנכדים מתקיימת לעתים הכבדה מצד הסבים אשר מעוניינים לעתים בקשר יותר מהנכדים- בהתאם לגילם ולזמן הפנוי שלהם. כך, יתכנו מקרים בהם הסבים יפעילו לחץ על הנכדים לתת להם תשומת לב, בצורה של טלפונים יומיומיים,ביקורים ועוד. גם כאן חשוב לזכור כי אחד החלקים החשובים של הקשר הוא בספונטניות ובחוסר ההתניה. דווקא מתן האפשרות לנכד ליזום חלקים מהקשר הוא שידחוף אותם להיות מעוניינים ופעילים יותר. בשום מקרה אין לכפות על הנכדים קשר במינון שאינו מתאים להם ולשלב בו הם נמצאים.
וחשוב מכל-
תפקידם של הסבים הוא יצירת מערכת יחסים משפחתית וחמה אשר אינה מתמקדת בחינוך והיא נטולת התניות. מקום זה הוא מהותי להתפתחות הרגשית התקינה של הנכדים. לכן, חשוב להיות שם בשבילם! אותו מקום חם ואוהב שנמצא שם תמיד. לסבא ולסבתא מקום מיטיב ומשמעותי לנכדים ויש לשמר אותו כך. קשר זה מעניק לנכדים גם את האפשרות ללמוד ולהכיר את הרצף הדורי של המשפחה, שורשיה וההיסטוריה שלה, מה שמאפשר פרספקטיבה רחבה יותר לגבי הוריהם וחייהם כילדים.
מילה לסיום
לאורך כל הכתבה מצאתי את עצמי כמעט כותבת סבתא בכל מקום בו רציתי לכתוב סבאות. אני שואלת את עצמי מדוע? האם תפקידו של הסבא נפקד? זה ממש לא נראה כך..
חשוב לי לציין כי תפקידו של הסב היום משמעותי מאי פעם. בילדותי, סבים- אם היו בנמצא היו מרוחקים יחסית, בדיוק כמו בתפקידם כאבות. תפקידם המרכזי היה פרנסת המשפחה. הם לא היו נוכחים בלידה, לא החליפו חיתולים וכך כמובן גם הסבים. תפקידי הסב השתנו במקביל להשתנות תפקיד האב והם היום נוכחים ותורמים את חלקם באופן מלא, במירב המשפחות. עם זאת, נמצא כי סבתות מדווחות על הנאה, מעורבות ושביעות רצון גבוהה יותר מהסבים. מהי הסיבה לכך? זו בוודאי סיבה טובה לערוך את המחקר הבא..