אבחון פסיכודידקטי

לקות למידה היא הפרעה נוירולוגית הבאה לידי ביטוי בקשיים לימודיים. ילד המתמודד עם לקות למידה יגלה קושי בתחום הקריאה או החשבון, בכתיבה או בעיבוד מידע חזותי. בדרך כלל הלקות מתגלה כשהילד מגלה קושי במטלות אקדמיות למרות שהאינטליגנציה שלו תקינה, כלומר ממוצעת ומעלה, ואין לו שום לקות חושית, כמו ראייה או שמיעה, שיכולה להסביר את הקושי. מכיוון שמדובר בדרך שבה מעבד המוח את המידע, אין צורך "לרפא" את הלקות, אלא שזיהוי נכון של הבעיה יכול לסייע לילד להצליח בביצוע מטלות בית ספריות ולהגיע להישגים שישביעו את רצונו. יש לזכור כי ללקויות הלמידה ישנה השפעה רבה על המצב הרגשי של הילד, וזו עלולה לפגוע עוד יותר בתפקוד הלימודי, הפגוע ממילא.   לעיתים יש צורך באבחון פסיכודידקטי במקרים אחרים, בהם התפקוד הלימודי הנמוך מופיע בעיקר על רקע רגשי ולא אורגני. כך למשל, ילד יכול להתקשות בתפקוד הלימודי בעקבות דימוי עצמי נמוך או סביבה רגשית שאינה מודעת לצרכיו. ליקויי הלמידה נובעים מכך שמבחינה רגשית הילד פנוי רק באופן חלקי ללמידה, או שהוא אינו פנוי אליה כלל.

כיצד  מאבחנים?

האבחון מתחיל  באיסוף מידע על הילד מגורמים שונים, כמו ההורים, המורים או הגננת. לאחר שמתקבלת תמונה ראשונית ממה שמספרים ההורים או המורה, מותאמת לילד סדרת מבחנים, המכונה בעגה המקצועית "סוללת מבחנים" וכוללת מטלות שונות. המבחנים מספקים מידע על אופן החשיבה של הילד, על אופן התמודדותו עם בעיות, על תפקודו במסגרת המשפחתית ובמסגרת חברתית באינטראקציה עם בני גילו, על דימויו העצמי ועל עולמו הפנימי.
סוללת המבחנים שמועברת לרוב הילדים קבועה, כאשר אופי המשימות והתכנים המוצגים לילד משתנים בהתאם לגילו. ילד בן חמש שטרם רכש יכולות קריאה וכתיבה אינו יכול לעבור מבחנים שמותאמים לתלמיד בית ספר. לבד מההתאמה לגיל הילד, המאבחן עורך התאמות קלות בסוללת המבחנים בהתאם לבעיה שמוצגת לפניו (כלומר, בהתאם לתמונה שמצטיירת מהדוחות שמתקבלים מההורים ומהצוות החינוכי של הילד). מקור אינפורמציה נוסף עבור המאבחן הנם דפוסי התנהגות גלויים של הילד, הבאים לידי ביטוי כאשר המאבחן מבצע תצפיות על התנהגות הילד בעת המבחן (ובמקרים בהם קיים צורך מיוחד, המאבחן מציע לצפות באופן השתלבותו של הילד במסגרות כמו הגן או בית הספר).

ישנם שלושה מוקדים לאבחון פסיכו-דידקטי: מוקד תפקוד קוגניטיבי כללי, מוקד כישורי למידה ומוקד תפקוד רגשי. בחלק הקוגניטיבי בודקים תפקודי אינטליגנציה שונים. ההורים והצוות החינוכי נוטים לייחס משקל רב לציון האינטליגנציה, כי הם מנסים להבין מה הפוטנציאל של הילד ולאן הילד מסוגל להגיע, אולם יש לזכור כי הציון הכללי במבחן האינטליגנציה אינו הפרט החשוב היחידי באבחון. כמו כן,  מבחן כזה משקף את תפקודי החשיבה של הילד נכון לתקופת זמן מסוימת, בהווה, בעוד שתוצאות המבחן הזה יכולות להשתנות במידת מה עם הגיל, או כתלות במצב הרגשי של הילד.
 
החלק הדידקטי באבחון מיועד לבדיקת כישורי למידה ומספר תפקודים קוגניטיביים הקשורים לכישורים אלה. הן באבחון הדידקטי והן באבחון הפסיכו-דידקטי בודקים את כישורי הלמידה של הילד, כמו יכולת קריאה, יכולת לבצע מניפולציות חשבוניות, ידע חשבוני, הבנת הנקרא, מודעות פונולוגית, יכולת שיום אוטומטית ותפקודי הזיכרון.
 
ישנם  מבחנים שבודקים את יכולותיו הגרפו-מוטוריות של הילד, כמו זכירת צורות והעתקתן. מבחנים אלה נותנים למאבחן מידע נוסף על הבשלות הגרפו-מוטורית של הילד, ועל יכולתו להתארגן במרחב ולפעול בצורה שיטתית, מאחר וייתכן כי הבעיה היא בכלל מוטורית ולא קוגניטיבית או רגשית. בציור ניתן ללמוד גם על ליקויים במוטוריקה עדינה.
 
תפקודי האינטליגנציה וכישורי הלמידה יתנו לנו מידע לגבי ליקויי הלמידה של הילד, אם ישנם כאלה. ליקויים אלה רבים ומגוונים, כאשר רק בתפקודי הזכרון יכולות להופיע מגוון הפרעות . לדוגמא: ישנם ילדים שאינם מסוגלים ללמוד אינפורמציה נוספת אם הם כבר קיבלו אינפורמציה ראשונה. כלומר, הם דבקים במה שהם כבר יודעים ואינם מסוגלים להחליף את הידע במידע חדש. זו דוגמה לניואנס של יכולת למידה שכדאי להתייחס אליו, מכיוון שהוא מאפשר לכוון את סגל ההוראה איך, למשל, ללמד את הילד הזה מידע חדש.
 
במוקד הרגשי, ישנם מבחנים השלכתיים שונים. לדוגמא, מראים לילד תמונה של סצנה מחיי היום יום: ילד יושב לשולחן ולידו אישה. הילד מתבקש לספר מה לדעתו מתרחש בתמונה. התפישה העומדת מאחורי המבחנים ההשלכתיים הללו היא שהילד משליך על הסיטואציה הניטרלית את עולמו הפנימי, ומכך אפשר ללמוד איך הוא תופש את עצמו, את סביבתו ואת מקומו במשפחה. הסיפור שהוא מספר מלמד על החוויה הפנימית שלו, על חרדותיו ועל הפחדים שלו. לעיתים הוא גם מתבקש לצייר ציורים כמו עץ, בית או ילד, ותוכן ציוריו מלמד על מצבו הרגשי.
 
ההמלצות להמשך הן השלב החשוב ביותר באבחון . לאחר השלמת התהליך האבחוני, ניתנות להורים ולילד המלצות בתחום הקוגניטיבי והלימודי, וכן המלצות בתחום הרגשי. מטרתן היא להדריך את ההורים, ולתת לאנשי המקצוע הכוונה איך לסייע לילד במסגרות השונות.  על מנת שההמלצות תהינה מלאות ומקיפות חשוב להתייחס לא רק לקשיים, אלא  גם לכישוריו ולנקודות החוזק של הילד. התייחסות כזו חשובה  כדי שהגורמים המטפלים יידעו על אילו נקודות חוזקה הילד יכול להסתמך, ובאילו מכישוריו הוא יוכל להיעזר כדי להתגבר על בעיותיו.

ההמלצות הנגזרות מן האבחון הנן מגוונות. לדוגמא, אם מתגלה בעיה באבחון הדידקטי, כמו בעיית קריאה, ימליץ המאבחן על טיפול אישי בנושא הזה. ההמלצות יכולות להיות על הפחתת העומס בשיעורי הבית, על מתן התאמות במבחנים, ולעיתים קרובות גם על הוראה מתקנת של מורה המתמחה בקידום תלמידים עם לקויות למידה. לעיתים תהיה הכוונה ספציפית למחנכת איך ניתן לתמוך בילד. אם מתגלה בעיה רגשית, ישנה המלצה לגבי טיפול רגשי בילד, לגבי הדרכת הורים או לגבי טיפול משפחתי.