נמנעים מבדיקות דם או מחטים, עד כמה שניתן?
כשנאלצים בכל-זאת נלחצים מאוד, ולפעמים כמעט מתעלפים או מתעלפים? כנראה שאתם
סובלים מפוביית דם ומחטים.
אנשים רבים סובלים מהפוביה הזו. באמת
רבים, ובאמת סובלים. "רבים", כיבין 5% ל-10%
מהאנשים מדווחים על פחד משמעותי מדם או מזריקות. כלומר, בישראל, מאות אלפים.
ו"סובלים", כי הסבל הוא רב, ומתבטא בפחד חריף מזריקות, בדיקות דם,
ולפעמים גם מלדבר על הנושא. הפחד הזה גורם, כמו כמעט כל פחד, להימנעות: מחקר אחד
מצא שכ-15% מהאנשים נמנעים מחיסון לשפעת בגלל פוביה ממחטים. אנשים שסובלים מהפוביה
הזאת ממעטים ללכת לרופאים, דוחים בדיקות, וגם, כמובן, דוחים חיסונים. כיום, עם
המגיפה שמשתוללת בעולם, ועם החיסון שכבר זמין אליה, פוביה פשוטה כזאת, וההימנעות
שהיא יוצרת, יכולה להוות סכנת חיים. ועוד
נתון חשוב: ככל שאנשים יותר צעירים, כך הם נוטים יותר לסבול מפחד מדם וממחטים.
כלומר, זה מתחיל להיות יותר ויותר חשוב עכשיו, כשגיל המתחסנים יורד.
הפוביה מזריקות ומדם היא לא רגילה,
גם בתוך עולם החרדות. לא רגילה, ובמובן מסויים הפוכה. כי מה אומרים לאנשים בחרדה?
תנשום. תירגע. שב בשקט. קח אוויר. תרפה. אלה עצות טובות לרוב הפרעות החרדה. ברוב
הפרעות החרדה המתח עולה ועולה, וזה מה שלא נעים בהן. בשפה מקצועית, המערכת
הסימפטטית מופעלת, ולחץ הדם עולה. אם נדמיין את האדם הקדמון נבהל, די מהר יהיה
ברור שזה הגיוני. אם מתקרב אליך אריה, מאוד כדאי שתעלה את הדופק. הדם צריך ללכת
לשרירים, שירוצו או יטפסו על עץ או משהו. אבל מה לעשות שתלמיד שלחוץ מבחינה לא
צריך לרוץ לשום מקום. לכן חשוב שיירגע, ויפסיק להתנהג כמו אדם קדמון. כי אין אריה.
ולכן העצות היומיומיות הן טובות. הוא באמת צריך לנשום ולהרפות.
פוביית דם היא הפוכה. בפוביית דם,
אחרי עלייה זמנית (כמו כל החרדות) יש צניחה בלחץ הדם. גם כאן משל האדם
הקדמון מקל על ההבנה: אם יורד לך דם, בכמויות של אדם
קדמון, אולי כדאי שלחץ הדם ירד. ואולי כדאי שתפסיק להסתובב ולאיים על הטורף,
ותעמיד פני מת. כלומר, אולי כדאי להתעלף. בהרבה חרדות אנשים פוחדים להתעלף, ואין
להם סיבה לדאגה. התעלפות נובעת מירידה בלחץ הדם. היא אמצעי להוריד את הראש מהר
למטה, כדי להזרים אליו דם. בפוביית דם לחץ הדם באמת צונח. לכן, בלי טיפול נכון,
אנשים שסובלים מפוביית דם באמת עלולים להתעלף. והם עושים את זה, בכמויות: שני שליש
מהאנשים עם פוביית דם מדווחים על עבר של התעלפות בעקבות בדיקת דם, וכמחצית מהאנשים
עם פוביית המחטים.
טיפול בפוביית דם מתחלק לארבעה חלקים,
שכל אחד מהם אורך בין מפגש לשניים. ראשית, מוסבר, בפירוט גדול יותר, כיצד הפוביה
עובדת, ומה מקורותיה. לאחר מכן, בודקים את המחשבות שמלוות את הפוביה. כי הרבה
אנשים שסובלים מהפוביה הזאת גם חושבים שבדיקות דם, או זריקות, הם באמת מסוכנים.
לכן צריך לבדוק ברצינות את המחשבות האלה. זה לא עוזר לומר "זה סתם
שטויות". אנשים שחושבים שמחט יכולה להישבר להם בגוף, חס וחלילה, לא יסתפקו
באמירה כללית כזו, ובצדק. הם צריכים התייחסות רצינית לחששותיהם.
לאחר שני החלקים האלה עוברים לעבודה
מעשית. תחילה לומדים שני סוגי תרגילים גופניים:תרגילי הרפיה,
לחלק הראשון של המתח, שבו לחץ הדם עולה; ותרגילי מתח מושרה, לחלק השני, שבו לחץ
הדם צונח. אחרי תרגול על פני מספר ימים של שני סוגי התרגילים, כשהכל מוכן, ולמטופל
יש כלים מעשיים ומחשבתיים להתמודד עם הפוביה, מתחילים בחשיפות. חשיפות אלה אירועים
מתוכננים והדרגתיים שבהם מתקרבים לתכנים מעוררי החרדה, וכך המוח לומד שאין בהם
סכנה. יש אנשים שמתחילים רק בלומר את המילה "מחט" בקול רם, עד שהחרדה
יורדת מזה, והם מבקשים להתקדם. יש אנשים שמניחים עיפרון על העורק עד שזה כבר לא
מלחיץ. כך, בהדרגתיות, ותוך שליטה מלאה של המטופל על התהליך, אפשר בתוך
שבועיים-שלושה להביא לשיפור משמעותי של הפחד מזריקה. ובאופן מעשי, אפשר לשמור על
עצמכם ולהתחסן.