אבחון הוא הערכה שיטתית של אופן החשיבה של הילד והאסטרטגיות שבהן הוא משתמש כדי לפתור בעיות ולבצע מטלות.
ילד מופנה לאבחון כשקיים פער בין תפקודו ואופן התנהגותו לבין רמת התפקוד ואופן ההתנהגות המצופים ממנו. יש לזכור, כי פער כזה קיים, לא רק כשילד מתקשה בלימודים, אלא גם כשמדובר בילד מוכשר במיוחד. הפער אינו בהכרח בין הישגים ליכולות, אלא יכול להיות גם בין היכולות הקוגניטיביות ליכולות הרגשיות של הילד.
ל
אבחון לקויות למידה מגיעים ילדים אשר הסביבה ההורים או המורים זיהתה אצלם קושי על רקע רגשי או קושי אקדמי האבחון אמור לעשות סדר ולתת תמונה מובנית לגבי הילד ויכולותיו.
ההפניה ניתנת בדרך כלל על ידי בית הספר והיא מאוד כללית, כשהאבחון אמור לברר מהם הקשיים: האם מדובר בקושי שבא לידי ביטוי אך ורק במשימות לימודיות או גם בהתמודדות עם מטלות שאינן אקדמיות? האם מעורבים קשיים רגשיים המשפיעים על התפקוד הלימודי והכללי? ועוד לרוב, ללקויות הלמידה ישנה השפעה רבה על המצב הרגשי של הילד, וזו עלולה לפגוע עוד יותר בתפקוד הלימודי.
בגילאים צעירים יותר תתבצע הפניה לאבחון מסיבות שונות: בגיל צעיר האבחון יכול לסייע להורים להחליט האם להשאיר את הילד שנה נוספת בגן ולא לעלות לכיתה א' בשנה הבאה. לעיתים ישנו ליקוי התפתחותי, וכדאי לברר האם ראוי בגינו להפנות ילד לחינוך מיוחד.
האבחון מהווה כלי משמעותי באמצעותו נקבעת הדרך בה ניתן לסייע לילדים המתמודדים עם קשיים שונים. האבחון מאתר ומגדיר את הקשיים, וכך ניתן להבנות את תהליך הסיוע לילד, אשר עשוי לכלול את המרכיבים הבאים: הוראה מתקנת, טיפול רגשי, טיפול תרופתי (במידת הצורך) וברוב המקרים גם הדרכת הורים. אחת המטרות המרכזיות של תהליך כזה הנה לסייע לתלמיד להתארגן וללמוד באופן שמתאים ליכולותיו, ולתרום ליצירת חוויות למידה חיוביות יותר.
אבחון לקויות למידה ייעשה על ידי אנשי מקצוע מהתחומים הבאים: פסיכולוגים חינוכיים, שיקומיים או קליניים, נוירו-פסיכולוגים, וכן מאבחנים דידקטיים שעברו הכשרה ייחודית לצורך כך.