פציעות גופניות במקומות עבודה מעוררות ומגייסות את הסביבה לעזרה בכל השלבים- החל בעזרה הראשונה, החלמה לאחר הפציעה ועד לסיום השיקום. כאשר המדובר ב"פציעה" נפשית, הנטייה היא להגיד לאדם "תתגבר, זה לא נעבור". המציאות מוכיחה שרוב האנשים אכן מצליחים להתגבר כך. הבעיה היא שחלק קטן מהאנשים החווים פגיעה נפשית לא חוזרים לשגרת חייהם.
בDSM (ספר ההפרעות הנפשיות האמריקאי) קיימים שלושה סוגים עיקריים של אבחנות למצבי טראומה:
ACCUTE STRESS REACTION - ASR
תגובה צפויה ונורמלית לסיטואציה טראומתית (לא נורמלית). הסימפטומים במקרה זה יכולים להיות מגוונים וקיצוניים- התנהגותיים, רגשיים ומחשבתיים. האדם יכול להיות מבולבל, לסבול מבעיות קשב וריכוז, תגובות קיצוניות, רעד, אי שקט מאד גדול או מחשבות מעגליות קטסטרופליות. הסימפטומים האלה חולפים תוך שעות עד ימים בודדים לאחר הארוע.
ACCUTE STRESS DISORDER - ASD
הפרעה טראומתית- למעשה מדובר בהמשך של התגובה מהשלב הקודם, אבל היא נמשכת ימים עד שבועות. זה השלב שבו יש להתערב לפני שההפרעה תהפוך לבעיה כרונית. במידה ולא תבוצע התערבות יעילה בשלב זה, האדם יכול להתקבע במצב הזה שיביא אותו למצב כרוני. התערבות המניעה היא בשלב הזה או מעט לפני כן.
POST TRAUMATIC STRESS DISORDER - PTSD
במקרה זה הטיפול הוא פרטני ולפרקי זמן ארוכים, לעתים כל החיים. זהו בעצם המצב אותו אנו מעוניינים למנוע.
זהבה סולומון, חוקרת מרכזית בנושא הפוסט טראומה, הגדירה את עקרונות הקמ"צ, עקרונות הטיפול בטראומה המקובלים עד היום:
קרוב- יש לטפל בנפגע הדחק כמה שיותר קרוב לזירת האירוע ולא לפנות לבתי חולים, במידה והאדם לא פצוע פיזית.
מידיות- יש להתחיל בטיפול כמה שיותר מהר ולא לחכות שהתגובה תיהפך למצב כרוני, מאחר וזה עלול להיות מאוחר מדי. ככל שנטפל מהר יותר- כך יהיה הטיפול קצר יותר.
ציפייה- כאשר אנשים עוברים חוויות טראומתיות הם מאד מושפעים מאמירות שאנשים אומרים להם, כי הם מבולבלים ואיבדו את רצף החיים שהתקיים לפני הארוע הטראומתי. הם מחפשים הכוונה. לכן, יש לשדר להם ציפיות מאד ברורות ולהסביר להם שהתופעות שהם חווים הן נורמאליות , ובהתייחסות הנכונה זה יעבור. חשוב להעביר להם את המסר שאחרי שהמצב הנוכחי יעבור הם יחזרו לתפקוד מלא. הכוונה היא גם בהחזרה של האנשים לזירת הסכנה. אם המדובר בחיילים או בעובדים שעובדים במפעלים עם חומרים מסוכנים או מכשור מסוכן או עוסקים בתהליכים מסוכנים.
חשוב לציין כי אין כוונה לתקן דברים שהיו בעייתיים לפני הארוע הטראומתי אלא לשקם רצפים שנקטעו בעקבות הארוע עצמו כדי להביא את האדם למצב בו היה שעה לפני הארוע , עם כל הבעייתיות שהיתה שם וייתכן וגרמה לאירוע הטראומתי.
סביבת העבודה
כאשר יש אירועים טראומתיים- תאונות, פציעות או חשיפה לאירוע קשה במקום העבודה, מפתיע לגלות כי בעלי החברה/ המפעל או חברות הביטוח ממהרות לממן התערבות באופן מהיר.
המימון המהיר של התערבות נעשה ממספר סיבות:
- נראות הומניטרית- התדמית החיובית שנוצרת כמי שדואגים לעובדים שלהם ואכפת להם. ההנהלה נראית טוב במקרה שקורה אירוע מצער או תאונה והם משתדלים לדאוג לעובדים ולא נוטשים אותם לטפל בדברים בכוחות עצמם.
- ברמת העובדים- מחזיר אותם כמה שיותר מהר לעבודה, לתפקוד מלא ולתפוקה גבוהה.
- צמצום תחלואה כללית של העובדים - אנשים שנחשפים אחרי ארוע כזה יש עלייה של ימי מחלה - מחפשים דרך להירגע ולהתמודד גם עם מחלות אחרות שצצות כתוצאה מהמתח. לדוגמא: כאבי בטן לא מוסברים, בעיות שינה, כאבי ראש וסחרחורות, חוסר רצון לא מובן או מוסבר לבוא לעבודה, הימנעות מכל דבר שמזכיר את הארוע הטראומתי, רגישות לרעש ועוד.
- ברמה הכלכלית- ראשית, התערבות מהירה היא קצרה יותר וזולה יותר שכן היא מצמצמת תביעות על תסמונת פוסט טראומתית מצד המעביד וחברות הביטוח הם חוזרים בהתערבות כמה שיותר מהר מצמצמת תביעות על PTSD (תסמונת פוסט טראומתית ) בהמשך . שכן התערבות מהירה מונעת את התקבעותה של ההפרעה. שנית, במידה וההתערבות תהיה מהירה מקום העבודה יחזור לשגרה וייצור מלא מהר ככל האפשר. בנוסף, יימנעו תאונות נוספות- שכן אנשים מבולבלים הנמצאים במקום אשר יש בו סיכון עלולים לגרום לתאונה נוספת.
מודל טיפוסי להתערבות במקומות עבודה
המודל הטיפוסי להתערבות במקומות עבודה כולל את בניית תמונת המצב- הכרת המפעל ופרטי הארוע, מיפוי מעגלים ועבודה קבוצתית או פרטנית בתוך המעגלים בהתאם לצורך. המודל הינו כללי ומותאם בכל ארוע לאופי העבודה, סוג האוכלוסייה, סוג התאונה ועוד.
לאחר התרחשות הארוע מתבצעת התערבות התחלתית מהירה ככל האפשר אשר מתחילה בחיבור לדרג הניהולי הבכיר ביותר שניתן . הוא בעצם נותן את החסות להתערבות ולאנשים המקצוע . ככל שהדרג יהיה בכיר יותר יהיו בהמשך פחות התנגדויות לתהליך ואיש המקצוע יוכל להתערב יותר.
תמונת מצב- איש המקצוע בונה יחד עם הדרג הבכיר והמנהלים תמונת מצב- עם דגש על תגובות רגשיות ונפשיות של אנשים והבנת הארוע והשלכותיו.
מיפוי מעגלים - לצורך התערבות בהמשך מוגדרים המעגלים של הטראומה במקום- המעגל הראשון הטיפוסי הוא אנשים שראו ונחשפו ישירות לאירוע הטראומתי- לדוגמא, מוות של אדם במקום עבודה בעקבות תאונה.
המעגל השני- כל מי שהתערב מייד לאחר מכן, מחלצים, כוחות בטחון פנימיים של המפעל- אבטחה, כיבוי אש, ובעלי תפקידים אחרים שהיו מעורבים ישירות בתוצאות הארוע במפעל.
המעגל השלישי-צוות העובדים שהכירו את האדם שנפצע קשה או נהרג.
המעגל הרביעי- כל החברים, אנשים שהכירו את האדם.
המעגל החמישי- מנהלי המפעל.
מנהלי המפעל נפגעים מהארוע ברבדים רבים:
- הם נפגעים כבני אדם אשר חשים צער שאדם שהכניסו לתפקיד, ראיינו ותמכו או הכירו אישית נפגע.
- הם נפגעים מבחינת האחריות והם נפגעים גם מהאשמות- חלקן מוצדקות וחלקן לא.
- פגיעה ביכולת להמשיך ולתפקד כארגון כלכלי. לעתים קיים קושי לגייס עובדים חדשים ולפעמים עובדים ותיקים יבקשו לעזוב את עבודתם בעקבות הארוע
- קושי משמעותי לתפקד מול משפחות הנפגעים.
- בחלק מהמקרים יתקיימו גם חקירות חיצוניות - לדוגמא משרד התמ"ת שחוקר תאונות אם יש הרוג, חקירות משטרה, חקירות של חברות הביטוח ולעתים גם תביעות אישיות של משפחות הנפגעים.
- התקשורת אשר מדווחת על הארוע מבקשת לקבל את תגובתם של המנהלים ועלולה להיווצר בעיה תדמיתית למפעל
ההתערבויות, הנערכות בתוך כל מעגל בנפרד, יתקיימו בפרק הזמן הקרוב ביותר לארוע שניתן.
לרוב מומלץ לערוך התערבויות קבוצתיות מסיבות של יעילות וחסכון- הן חוסכות למפעל זמן עבודה ועלותן הכוללת נמוכה יותר, שכן מספר אנשי המקצוע קטן ויחסית והמטפלים אינם צריכים לחזור על אותו מסר כמה וכמה פעמים. התערבות קבוצתית מתאימה יותר למקומות עבודה אשר פועלים בלאו הכי בצוותים. העבודה הקבוצתית מגבשת את הצוות ומחזקת את הקבוצה. התערבות קבוצתית פחות תתאים למקומות יותר פרטניים כמו למשל היי-טק.
עם זאת, מחקרים מראים שאין הבדל משמעותי בין התערבות קבוצתית לבין התערבות פרטנית שחוזרת על עצמה לכל האנשים שנחשפו- מבחינת כמות האנשים שעומדים להיות PTSD, מבחינת הזמן שלוקח להם לחזור לעבודה, כלומר מבחינת תוצאות ההתערבות .
ההכנה למפגש ההתערבות נעשית עם המנהל במקום. ככלל, העבודה נעשית תמיד עם המנהל כדי לחזק אותו במצב הזה ולא לפגוע בסמכות שלו- הוא זה שיפתח את המפגש, יעביר לאחר מכן את רשות הדיבור לאיש המקצוע ולאחר מכן יסגור את המפגש. המנהל יהיה אחראי גם לסוגיות משמעת ומנהל את המסגרת- אם אנשים רוצים לפרוש, לצאת להפסקה וכדומה.
לרוב נערכים שלושה מפגשים קבוצתיים למשך שלוש שעות כל אחד.
המפגש הראשון- לאחר שהמנהל פותח את המפגש הוא מעביר את רשות הדיבור לאיש המקצוע. הוא מסביר למשתתפים כי יהיו בתהליך הקבוצתי שלושה סבבים ומציג להם תמונת מצב קבוצתית ("הבנייה קוגניטיבית" בשפה מקצועית). במפגש זה עוזר איש המקצוע למשתתפים להבין את הארוע מזוויות שונות ו"להבין" שהם לא משוגעים, כאשר הם זוכרים קטעי אירוע אבל לא יכולים לחבר אותם לרצף אחד הגיוני.
שלב זה הוא הבסיס להמשך העבודה בשני הסבבים הבאים בהם מתקיים עיבוד של המחשבות, הרגשות והתחושות הגופניות. במהלך כל המפגש נעשה מיפוי לגבי אנשים שהתגובות שלהם יותר קיצוניות ולכן הם יצטרכו התערבויות פרטניות בהמשך, וגם מיפוי של אנשים שמבקשים עזרה נוספת. גם הם יופנו לאחר מכן לפגישות אישיות. PSYCHO EDUCATION זהו הסבב האחרון בו מלמדים את המשתתפים מעט על הפסיכולוגיה של הארוע הטראומתי בשפה פשוטה, מתארים להם את מה שהם צפויים להרגיש בימים ובשבועות הקרובים כדי שיבינו שזה חלק מהתהליך הנורמאלי. במקביל, מוצעות להן מספר דרכים פשוטות להתמודדות-
לדוגמא: לא להיות לבד ומציידים אותם במספרי טלפון לפנייה להמשך עזרה.
בשלב האחרון מציגים בפני המשתתפים את שיטות הטיפול קצרות הטווח הקיימות לטיפול בטראומה- לדוגמא EMDR, שיחות טיפוליות ועוד. החשיבות בשלב זה היא בתיוג הסימפטומים השונים כ"נורמאליים" ולא כמחלת נפש , מה שמאפשר להם להעזר ולהתמודד טוב יותר כדי לחזור מהר ככל האפשר לתפקוד מלא.
דוגמא:
באחד המפעלים ארעה תאונה בה מלגזן נמחץ למוות לעיני העובדים. הארוע צולם במקרה במצלמת האבטחה במקום.
הטראומה התנהלה בשני מוקדים- עובדים שראו את הארוע שהמשיכו לעבוד באותו מקום והבינו שזה יכול לקרות גם להם. המוקד השני- עובדים שצפו בסרט של מצלמת האבטחה. הם לא היו קשורים לאירוע אלא נפגעו רק מהצפייה בסרט. בתחילת ההתערבות- כאשר איש המקצוע התחיל למפות מעגלים ולתת ייעוץ למנהלים, הם הבינו מייד שיש לגנוז את הסרט ולהשאיר אותו רק לחקירה.
לאחר התערבות מקצועית בכל המעגלים, המבנה החברתי של המפעל הלך והתחזק. הארוע, שהיה עלול לגרום למתחים ולסכסוכים ולפרק את החיבור בין העובדים טופל ונתן לעובדים כוח מחודש. כוח זה סייע להם במספר רמות: יכולת לעזור למשפחת האדם שנהרג, לחבק את האדם שגרם לתאונה וללוות אותו בכל התהליך המשפטי שלו בלי קשר לאשמה (אם היתה אשמה או לא), והנצחת הארוע עבור המשפחה וכדי שעובדים חדשים יוכלו להסתכל על פינת ההנצחה ולהבין כיצד ניתן למנוע את הישנותו של הארוע.
בעזרת ההתערבות יצאו עובדים המפעל ומנהליו מהצער והטראומה למקום מחוזק יותר.