על מנת לעזור לזוג להתאושש מן המשבר שבעקבות גילוי הבגידה, חשוב להבין מה קורה להם לאחר המקרה. במשך שנים התקשרה פרל אל זוגות שבאו אליה לטיפול בעקבות בגידה של אחד מבני הזוג - על מנת לעקוב אחרי ההשפעה ארוכת הטווח של הבגידה ולהעריך את איכות החיים של זוגות אלו שהמשיכו לחיות ביחד.
באופן כללי הגדירה פרל שלושה דפוסים בסיסיים אצל זוגות ששרדו את הסערה של הבגידה:
1. התקועים בעבר
עבור חלק מן הזוגות הבגידה אינה משבר חולף אלא חור שחור הלוכד את שני הצדדים במעגל סגור של מרירות, נקמנות ורחמים-עצמיים. זוגות אלו לא מפסיקים להאשים אחד את השני על הסבל ההדדי. לא ברור למה הם נשארים בנישואים כמו שלא ברור למה הם לא מצליחים להתגבר על האנטגוניזם שלהם.
"כל פעם שהוא לא עונה לי לטלפון אני נזכרת איך הוא היה מסנן אותי כשהיה עם האישה השניה - אומרת דנה, שעדיין מרירה 3 שנים לאחר שהיא גלתה את בגידתו של יוסי. היא נשואה לו 14 שנים והחליטה להשאר בנישואים כדי לשמור על אחדות המשפחה.
מאז הגילוי היא אמצה לעצמה תחושה של עליונות מוסרית, באמונה שיוסי לא לקח אף פעם אחריות מלאה על מעשיו ה"לא טובים". בעיניה לסלוח לו לא יתקן את הנישואים, לסלוח פירושו שהוא יוכל להתחיל מנקודת אפס ולא להרגיש אשם. עמדה זו מתבטאת גם בסירובה לקיים יחסי מין אתו מאז גילוי הבגידה. היא הרגישה כה דחויה ע"י יוסי שהיא מתקשה להאמין שהוא באמת רוצה להיות אתה.
כשדנה מביאה את נושא הבגידה, יוסי נע בין עמדה של האשמה עצמית לבין עמדה של הצדקה עצמית. הוא טוען שהיא לא "שה תמים", מזכיר את עמדתה הביקורתית והקשה כלפיו, שלדעתו, גרמו לבגידתו. התדרדרות יחסי הנשואים לפני בגידתו, הוא טוען, היתה, באחריות שניהם, אך דנה מסרבת לקחת חלק באחריות זו.
הבגידה נשארה במרכז היחסים ביניהם ומופיעה כל פעם שמתגלעים חילוקי דעות ביניהם.
זוגות כאלו חולקים תא ב"כלא הנישואין".
כשזוגות כאלו באים לטיפול, היוזמה היא על פי רוב של בן הזוג שהיה מעורב בפרשייה, אשר מחפש מישהו שיכול להבין או לכבד את כאבו וסבלו. בת הזוג שנבגדה (או בן) זקוקה לאישור מוסרי, לזה שהיא תופסת עצמה כקורבן ואת בן הזוג כמתעלל, כ"פושע" ללא תקנה.
בשלב הראשון חשוב להסביר להם שהאנרגיה המושקעת בהאשמה הדדית נגרעת מן העיסוק בעניינים האמיתיים של הקשר. פרל מכניסה אז עמדה ניטרלית שמאפשרת להם לחקור את המניעים ואת המשמעות של הפרשייה. זאת משימה לא קלה, כי לעיתים, בני הזוג מפרשים את הזמנת המטפל להתבוננות עצמית כהתקפה אישית: "האם את אומרת שבגלל שאני נרדמת כל ערב ב-9 זה אשמתי שהוא בגד בי?".
צריך גם להתייחס לאובססיה סביב הבגידה שנשארת במרכז היחסים לעיתים במשך שנים. היא/ או הוא הופכים לבלשים חובבנים. בעל נבגד אחד סיפר: "אני בודק את המחשב שלה, אני נכנס לפלאפון שלה. כשנסעתי לסוף שבוע צלצלתי הביתה ולא קבלתי תשובה. כשגיליתי שהיא השאירה את הילדים עם אחותה הייתי משוכנע שהיא פגשה אותו שוב". במקרים כאלו מתקיימת מחזוריות של התקפי חוסר בטחון.
מחזוריות זו מונעת מבן הזוג הנבגד להרגיש מחדש שהוא אהוב.
לדעתה של פרל אמון אמיתי קשור ליכולת שלנו להכיל את מה שאנחנו לא יודעים על השני. אם אנחנו נדחפים לגלות כל פרט ופרט אנחנו לא מסוגלים לתת אמון. בזוגות האלו חוויות עבר של נטישה ודחיה שולטות ולא מאפשרות לחדש את האמון.
תפקיד הטיפול הוא לעזור לזוגות לעבור מעמדה של בלשים לעמדה של חוקרים המחפשים את המשמעות של הפרשייה: כמו למשל " חשבת עלי כשהיית מעורבת אתו? חששת לאבד אותי, את הילדים, את המשפחה? שאלות כאלו מאפשרות לזוג לחפש ביחד את המשמעות של הקשר מחוץ לנישואין ובדרך זו את מה שהיה חסר בזוגיות.
2. השורדים
בקבוצה השנייה ישנם זוגות שנשארים ביחד כי חשובים להם ערכים כמו התחייבות לכל החיים, המשכיות, נאמנות משפחתית ויציבות. הם רוצים להשאר קשורים לחברים המשותפים ו/או לקהילה אליה הם שייכים. הנישואים שלהם חוזרים לגרסה שקטה של הדרך בה הם חיו לפני המשבר אבל הם לא עוברים שום שינוי מהותי בקשר שלהם.
הבגידה של עדי הייתה נסיון לקבל מחדש מה שהיה לה קודם לכן עם בעלה מיכאל, משהו שעליו לא יכלה לוותר: תחושת חשיבות ושייכות, שחרור מבדידות ותחושה שהחיים, בבסיסם טובים. כמיהה לחיים עם תשוקה- לא רק במובן הצר- המיני- אלא בקשה לחיות וחיוניות ארוטית. היא עמדה לעזוב את מיכאל ולעבור לחיות עם דני, אך כשהגיע הזמן המיועד לא יכלה לעשות זאת. היא חשבה על 24 השנים בהן חיו ביחד, על הידידות ביניהם, על כמה אפשר לסמוך עליו, ובעיקר על הילדים. הרבה פעמים אנשים מבינים מה הם עומדים להפסיד כאשר הפרשייה בה הם מעורבים עומדת להיחשף. אז הם מבינים שהמאהב אמור להיות בדיוק זה, מאהב. עדי לא רצתה לעזוב את מיכאל משתי סיבות, פחד ואהבה, לא ברור איזה מהם הייתה השלטת. "חלק ממני היה מאוד מאוכזב מעצמי כי לא הייתי מסוגלת לעזוב את מיכאל, ותהיתי אם ויתרתי על אהבת חיי". "חלק אחר הרגיש הקלה שאני נשארת ולא הורסת את משפחתי". מיכאל נע בין זעם לבין פאניקה, בין זה שהתחנן על נפשו שתשאר לבין זה שדחף אותה לעזוב: "חשדתי שהסיבות שבגללן בחרה להשאר לא היו קשורות אלי ולמי שאני אלא יותר למה שיש לנו ביחד ".
כאשר אנשים אומרים: "אני לא רוצה להרוס את משפחתי", הם מדברים על זה שמשפחה , בעיניהם הינה ערך מרכזי. כאשר הם מדברים על ההסטוריה המשותפת עם בני הזוג, הם מבטאים את הכבוד שהם רוכשים לנאמנות ומחוייבות. בגידה מעמידה את זה שבוגד מול משימה קשה- כיצד יפשר בין הקסם שבחוויה לבין ההרגשה שזה לא נכון לפעול כך, מדובר במשבר זהות.
בעבודה עם זוגות אלו פרל לרוב רואה אותם בפגישות אינדיבידואליות ובפגישות ביחד. מה שעולה בפגישות האינדיבידואליות נשאר חסוי אלא אם המטופל רוצה להביא את זה לבן/בת הזוג.
מטרת הפגישות האינדיבידואליות היא לספק מרחב פרטי שבו כל אחד יכול לטפל במצבו. זה שויתר על הפרשיה יכול להתייחס לכאב שבויתור, להרגשה שזה היה הדבר הנכון לעשות אך בכל זאת זה כואב. עם האדם שנבגד חשוב להתייחס לעליות והירידות שבתחושת האמון ותחושת הארעיות שנכנסה לחייהם. הפגישות הזוגיות מיועדות לבסס ולהוסיף עוגן לזוגיות.
מה שזוגות כאלו מחפשים בטיפול לאחר המשבר זה להחזיר לעצמם תחושה של שליטה, הם לא מחפשים שינויים גדולים בקשר, הם רוצים לחזור הביתה ולנוח על כרית מוכרת. בדרך הם מחדשים את הבטחת המחוייבות המשותפת ומבטיחים אחד לשני לטפל בכל "זליגה".
3. החוקרים
בקבוצה השלישית, פרשיית האהבים הפכה להתנסות מתמירה ולמאיץ התחדשות ושינוי. זוגות אלו- נעזרו בטיפול על מנת להמציא מחדש את הנישואים שלהם ולהתחבר למקורות החוסן והשפע של כל אחד מבני הזוג.
"הקשר שלנו טוב יותר היום ממה שהיה אי-פעם" הסכימה נוגה עם עידו. "אבל אני עדיין חושבת שפעלת כמנוול, לא היית חייב לבגוד בי כדי להוכיח שלנישואים שלנו היו בעיות". הם לא הסכימו לדרך בה עידו "מסר לנוגה את המסר" אבל הסכימו שהבגידה גרמה לטרנספורמציה בנישואים שלהם.
לפני 15 שנה, כשראה עידו את נוגה לראשונה, כבר אז הם נסחו- בלי דעת- את הדרך בה יפעלו בנישואים שלהם. הוא יהיה היוזם של חיי חברה, מין, חופשות והשומר על נוגה מפני העולם. נוגה תהיה עדינה, נחמדה, מהססת, תמיד הולכת בעקבותיו ומרגישה בטוחה. מה שהפתיע את עידו זה כמות הדאגות שהוא צריך להרגיע, כמעט כל דבר עורר את חרדתה של נוגה. היא היתה חייבת להקדים שעות לטיסה, לארח אנשים בבית הכניס אותה ללחץ שבועות מראש, על מנת לקיים יחסי מין היא הייתה זקוקה לתנאים מושלמים ואלו התקיימו לעיתים רחוקות. במשך השנים הוא התעייף מן הכוח ההולך וגדל של הטלת הווטו שלה על כל מה שהוא הציע.
מול כל כך הרבה "לא" של נוגה הוא נפל בקלות ל"כן" הרבתי של מיה אתה קיים מערכת יחסים במשך שנה וחצי. זה לא רק שהוא רצה יותר סקס, הוא רצה להתחבר מחדש לתחושת ההנאה והחופש שסקס אפשר לו. היחסים עם מיה החזירו לו את תחושת החיונית שחסרה לו.
נוגה גילתה את הפרשייה דרך אי-מיילים שקראה. מזועזעת, היא פנתה לטיפול ולחברים המשותפים שלהם שתמכו בה, אך עודדו אותה להלחם עליו. היא פנתה אליו והם דברו כפי שלא דברו כבר שנים. ככל שהשיחה התפתחה הם הרגישו שהמרחק ביניהם הולך ומצטמצם, הרגישו תחושה חדשה של קשר מהולה בהתרגשות וכאב.
כשזוגות כמו נוגה ועידו מתחילים למצוא את דרכם חזרה אחד אל השני, מתרחשת "הדלקה מחודשת של התשוקה", ערבוביה של חרדה ועוררות מינית.
היכולת לבטא ולקבל קשת רחבה של רגשות מבלי להזדקק לפתרון וסגירה טרם זמנה, הפך אותם למועמדים טובים לפתרון חיובי וליצרת קשר יצירתי ועמיד יותר.
בעבודה עם הזוג הזה הציעה פרל לנוגה לבקש מעידו שיספר לה על ההתנסות שלו עם מיה. באופן פרדוקסלי האפשרות לדבר על הפרשייה בפתיחות במקום להיות הרסנית וכואבת יכולה להיות הוכחה נוגעת של נאמנות לבת הזוג. נוגה מצאה שהדיבור של עידו על הקשר עם מיה מהווה בטוי לאינטימיות אתה.
לעיתים משבר הבגידה עוזר לזוגות לעשות הבחנה חשובה בין קשר הבנוי על "בלעדיות" לבין קשר מבוסס על ה"מיוחדות" של התקשורת בין השניים. דרך העבודה הטיפולית הם למדו להעריך מה מיוחד במשמעות של אחד עבור השני עם דגש על למה הם בוחרים להשאר ביחד.
זוגות כאלו מצליחים להפוך את המשבר לחוויה המתמירה את הזוגיות שלהם.
כל מיני שינויים לא צפויים קורים. נוגה, שהייתה חייבת להתחבר למשאבים שלה על מנת להתמודד עם המשבר, חוותה תחושה חדשה של בטחון ורצון חדש ליזום. לאחר שהצליחה להתחבר לתשוקתה המינית, עידו הופתע למצוא בת זוג מתלהבת וחייה כפי שלא הכיר קודם לכן. באותו זמן, כשהוא כבר לא היחיד שלוקח החלטות, הוא התחיל להתגעגע לזמן שבו יכל להחליט בשביל שניהם...
להמציא מחדש את האני
זוגות שחושבים במושגים מוחלטים, פחות מסוגלים להכיל את הבגידה בחיי הנישואים שלהם ונוטים להשאר תקועים בעבר.
החיים זורמים יותר עבור אלו שמסוגלים לראות פרשייה , ללא קשר לכמה היא כואבת כמכילה גרעינים של שינוי חיובי. זוגות כאלו מבינים שסליחה לא מתרחשת מיד באופן אבסולוטי והם יכולים להסתדר עם סליחה חלקית.
מה שמאפיין זוגות שמשתמשים בטיפול כדי להפוך את הבגידה לארוע שעשוי לגרום לשינוי ושיפור הקשר הזוגי- הוא ההבנה שהטיפול הוא מרחב לא שיפוטי בהם הם יכולים לדון על נושאים הקשורים לבגידה נפשית ופיזית. דיונים כאלו הופכים לבסיס החדש לקשר שלהם.
הם מוצאים גם שהבגידה לא תמיד מסמנת פגמים בקשר הזוגי, לעיתים הבוגד מחפש לא בן זוג אחר אלא "אני אחר". זוגות שממציאים עצמם מחדש יכולים להביא את "האני האחר הזה" אל תוך הקשר הקיים.
כאשר מתרחשת בגידה חשוב לראות אותה כהזדמנות לרפוי ושינוי, אלא שלרוב נחוצה עזרה של איש טיפול שיצור את המרחב בו התהליך יוכל להתרחש.
אני רוצה להוסיף, מנסיוני, שגם במצב בו נראה שאין סיכוי לאחות את הפצע, הכלה, תמיכה ותהליך "מבריא" עבור בן הזוג שנראה פגוע "ללא תקנה" מאפשר לא פעם הצלת הנישואין לטובת שני הצדדים.
לפרטים נוספים אודות המסלול להכשרת מטפלים לטיפול משפחתי וזוגי המאמר מבוסס על מאמרה של אסתר פרל שפורסם בחוברת Psychotherapy Networker יולי- אוגוסט 2010 .
אסתר פרל- מטפלת זוגית ומשפחתית, נולדה בבלגיה, למדה בישראל ועובדת בניו-יורק. ב-2007 יצא תרגום בעברית של ספרה "אינטליגנציה ארוטית".