טיפול פסיכולוגי והפרעות קשב וריכוז אצל מבוגרים

טיפול פסיכולוגי והפרעות קשב וריכוז אצל מבוגרים

 ד״ר חיים רינסקי

הכותב הנו פסיכיאטר בסניף ת.ל.מ ת״א

א. מבוא

אבחון הפרעות קשב אצל מבוגרים מבוסס על תובנה שהלכה והתפתחה בשנים האחרונות, לפיה ההפרעות ההתפתחותיות של הילדות אינן נעלמות בגיל ההתבגרות, כפי שסברו בעבר. בשני העשורים הראשונים של החיים מבנה האישיות הוא פלסטי ודינמי, כלומר משנה צורה במהירות על פני הזמן. כולנו עדים לשינויים העמוקים שעובר הילד בשנים אלה.

מסתבר שגם הביטוי של הפרעות כגון הפרעות הקשב עובר שינויים יחד עם שאר מרכיבי האישיות. בעבר תהליך זה היה פחות מובן ולכן היתה מקובלת הסברה שההפרעות נעלמות.

הפרעת הקשב הקלאסית של הילדות קרויה ADHD: Attention Deficit Disorder with Hyperactivity
ההפרעה מאופיינת בשלושה מרכיבים קליניים:

• הפרעת הקשב- הכוונה בעיקר לליקוי בכמות הקשב ורק באופן משני לאיכותו. במלים אחרות, זהו מצב שבו יש קיצור במשך הזמן שמושקע במשימה ומסתיים בהתנתקות ובאי יכולת להמשיך להשקיע קשב במשימה. בד”כ יש בנוסף היסח דעת ומעבר לדבר אחר. הבדיקות מראות שבזמן ההתחלתי שבו יש קשב, איכות הקשב טובה – כלומר יש יכולת טובה לקלוט נתונים ולהגיע לפתרונות. אבל לזמן קצר בלבד.
• אימפולסיביות- מאפיין זה מתייחס לתבנית ההתנהגותית של ההפרעה. קיימת נטייה לפעול תוך חוסר שיקול דעת, בצורה נמהרת, ותוך יצירת פתרונות קצרי טווח על חשבון הפעלת שיקול דעת בלתי מספק ומצבי "הסתבכות” בהמשך. יש לזכור שאימפולסיביות היא נטייה הקיימת בכל אדם במצבים מסוימים ולכן היא פחות אמינה כגורם אבחוני לתסמונת.
• פעילות יתר- (hyperactivity) המאפיין השלישי של התסמונת הוא גם המבלבל ביותר. מדובר בהתנהגות של פעילות יתר הבאה מתוך חוסר מנוחה בסיסי. היא מתבטאת בתנועות מיותרות, נגיעות והזזות חסרות תועלת או הליכה הנה והנה- ללא כיוון או מטרה. היות ומדובר בהתנהגות מאד בולטת, זהו המאפיין שבאופן היסטורי תפס את עינם של החוקרים ולפיכך נקראה התסמונת בתחילה "תסמונת פעילות היתר” (= "תסמונת ההיפראקטיביות”). בהמשך נמצא כי רק לחלק מהלוקים בבעיות קשב יש גם פעילות יתר. ככל שהמחקר מתקדם, משקלה של פעילות היתר באבחון הולך ומצטמצם.מעבר לכך, מסתבר כי פעילות היתר היא תופעה הקיימת רק אצל ילדים צעירים עם ADHD והיא הולכת ונעלמת עם ההבשלה הנוירולוגית במהלך התבגרות. זו הסיבה שעד לשנים האחרונות היתה נטייה לחשוב שכל התסמונת נעלמת עם ההבשלה ולא כך הדבר.

ב. הפרעת הקשב במבוגרים

כפי שהולך ומתברר, רוב הילדים הלוקים בהפרעת קשב הופכים למבוגרים עם בעיות דומות: ההיפראקטיביות לרוב נעלמת וכך גם רובה של האימפולסיביות אשר מתרסנת אצל חלק מהאנשים. עם זאת, גוון מסוים של אימפולסיביות נשמר, נטייה להחליט החלטות מתוך תחושה של דחיפות אשר מלווה במודעות שזו לא הדרך הנכונה עבורנו (אם כי אין לזה קשר למידת התבונה).

יש להעיר שהמחקר מראה שלילדים שאובחנו כלוקים ב-ADHD הורים עם קווים בולטים של התסמונת – האם זהו אותו מצב מדובר שבו הורים יורשים מילדיהם את התיסמונת? …

אנשים מבוגרים עם הפרעות קשב מתאפיינים באמוציונליות, הם פגיעים ו-”לוקחים ללב”, עפ”י רוב מהירים לכעוס ומהירים לסלוח (לא תמיד!). במיטבו זהו טיפוס יצירתי וחסר מנוחה, אך במגרעתו מתקבל טיפוס תת-הישגי המחליף עבודות לעתים קרובות, מאחר לעבודה, מתקשה למלא משימות, שוכח דברים- חפצים ושמות, ממורמר ולא פעם מדוכא. כיום אנו יודעים שיש נטייה אצל מבוגרים לכך שיופיעו יחד (=תסמינים קומורבידיים) הפרעת הקשב, הפרעות למידה אחרות כגון דיסלקציה ודיכאון.

ההתקדמות במחקר השיגה את התובנה לחשיבות והתפוצה של התסמונת אצל מבוגרים ומעבר לכך אף יצרה כלים אבחוניים וטיפוליים מצוינים. מומחים לנושא מוצאים כי כיום הבעיה ניתנת לאבחון וטיפול בצורה טובה מאד. יש לציין שהטיפול בתסמונת ה-ADHD, בילדים ובמבוגרים אינו יכול להצטמצם לאיזון תרופתי פשוט! התהליך מחייב הפעלת כלים דידקטים, פסיכולוגים ושיקומיים. הדבר נכון במיוחד לגבי מבוגרים, אשר לגביהם מומלץ לטפל במצב שנוצר טרום האבחון ,לפני הכנסת תרופות למאזן הכולל- בבחינת "ישן מפני חדש תוציאו”. בכל זאת הניסיון המצטבר שרכשנו מראה שמרגע שקיימת אבחנה ברורה ומתחילים להפעיל כלים טיפוליים, מושג שיפור מוראלי ותיפקודי משמעותי.